<h1>צרור החיים הדרך השביעי סימן א'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ענין חנוכה הוא בעשרים וחמשה בכסלו. כי מלכות יון הרשעה היו גוזרין גזרות על ישראל שיהיו עוברים על דתם, ונכנסו יונים להיכל וטמאו כל השמנים ולא מצאו אלא פך אחד שבהיכל, והקב"ה ריחם על ישראל וגברו (מלכות) בית חשמונאי ונצחום. ובדקו כל השמנים ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה (חתום ו)מונח בחותמו של כהן גדול. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ח' ימים טובים. והואיל ונעשה הנס בשמן, חייבו חז"ל להדליק שמונה ימים של חנוכה. ואם תשאל הואיל ובלילה ראשונה היה בו כדי להדליק, אם כן אין בלילה ראשונה נס. והתשובה, כי כשראו שלא היה בו להדליק אלא לילה אחת חלקו השמן מעט מעט לשמונה חלקים, לכל לילה ולילה חלקו, ונעשה הנס ואותו החלק המועט היה מדליק כשיעורו כמו בראשונה, ונמצא כי הנס היה בכל השמונה ימים. ואע"פ שנצחו בית חשמונאי ליונים והרגום, מכל מקום מה שהראה להם הקב"ה הנס היה על ידי השמן. ועל כן אנו מוזהרין מדרבנן באלו הימים בהדלקת הנר. והזהיר [בנר] הויין לו בנים תלמידי חכמים.
